בולימיה נרבוזה : האם אשפוז יום עדיף על אשפוז בבית חולים? 

מקור: Psychotherapy and Psychosomatics
תורגם מאתר: medicalnewstoday.com

תורגם על ידי: דייגו קרושבסקי

קבוצת חוקרים גרמניים בדקו האם לטיפולים במסגרת אשפוז יום (בהם המטופל חוזר לביתו לאחר יום הטיפול) יש עדיפות טיפולית על פני האשפוז בבי"ח. בתחילה נראה כי יש שיפור משמעותי יותר במסגרות טיפול היום אך לבסוף מתגלה תמונה פחות אופטימית, אם יש שיפור כלשהו בטיפול היום לעומת האשפוז המלא, הוא חלקי בלבד ולא מספיק משמעותי בכדי לשנות את הפרוגנוזה של המטופל.

מחקר גרמני שפורסם בגיליון החמישי של "Psychotherapy and Psychosomatics" משווה את ההבדלים בין טיפול אשפוזי מלא לבין טיפול יום (אשפוז יום) של בולימיה נרבוזה. החוקרים דיווחו לפרטי פרטים על עיצוב הטיפולים ותוצאותיהם לאחר 3 חודשי טיפול במאמרים קודמים, ובמאמר האחרון מציגים את המעקב לאחר 12 חודשים. 55 מטופלים מתוך 204 מטופלים אשר סוננו במרפאות החוץ התאימו לקריטריוני ההכללה, נתנו את הסכמתם להיכלל במחקר וחולקו באופן רנדומאלי לקבוצות. 21% מהם לא הגיעו לשלב התחלת הטיפול. לבסוף 22 מטופלים טופלו במרפאת טיפול יום ו-21 מטופלים אושפזו.

הטיפולים היו טיפולים משולבים המקובלים בתוכניות טיפול יום ואשפוז בגרמניה, וכללו: פסיכו דינאמיקה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ומרכיבים סיסטמיים. טיפול תרופתי (SSRI) ניתן לפי הצורך. משך הטיפול היה כ-12 שבועות באשפוז או בטיפול במרפאת יום עם גמישות מסוימת. לפני הטיפול, בעת השחרור ומעקב לאחר 3 ו- 12 חודשים, הוערכו התנהגויות אכילה ופסיכופתולוגיה כללית על ידי EDI2, ציון על ידי מומחה של ה- SIAB-EX ועל ידי שאלון SCL-90-R. האבחנות ניתנו על בסיס הראיונות המובנים SCID I+II. במעקב לאחר 12 חודשים, נרשמו הטיפולים מאז השחרור, אירועי חיים וטיפולים תרופתיים. ההבדלים בין הקבוצות נבחנו על ידי מבחני T, Variance analysis ו- ² χ (כל המבחנים דו צדדיים). השינוי נבחן בעזרת מבחני ANOVA למידות חוזרות.

בסופו של המחקר החוקרים מצאו הבדל משמעותי ברמתו הסטטיסטית בשיפור הסימפטומים הבולימיים לטובת הקבוצה שקיבלה תוכנית של טיפול יום (P<0.002, כוונה לטיפול, F מדויק= 4.99, Df= 1.41, P<0.03). תוצאות אלו נשארו יציבות גם לאחר בחינת הטיפולים התרופתיים וריכוז הטיפולים הפסיכותרפיים לאחר השחרור. שליש (5 מ- 15) מהמטופלים שאושפזו, התדרדרו במצבם, לעומת מטופל אחד מקבוצת טיפול היום (1 מ-21, בדיקת פישר p<0.005). החוקרים גם מצאו קשר הדוק בין דירוגי טיפול ותדירות הבולמוסים (p<0.008), גם לאחר בחינת הטיפולים התרופתיים וריכוז הטיפולים הפסיכותרפיים לאחר השחרור. מטופלי יום הראו שיפור משמעותי במספר הבולמוסים אולם לא נצפה שינוי משמעותי בהתנהגויות הסילוק (p<0.999). לפי קריטריון של רמיסיה מלאה או חלקית, החוקרים לא מצאו הבדלים בין 2 הטיפולים: שנה לאחר טיפול אשפוזי, 9 מתוך 15 מטופלים עדיין עמדו בקריטריונים של ההפרעה, ל-3 מטופלים הייתה רמיסיה חלקית ו-3 אחרים היו ברמיסיה מלאה. היה חסר מידע בקשר ל 6 מקרים נוספים. שנה לאחר טיפול יום, 10 מתוך 22 מטופלים עדיין עמדו בקריטריונים של ההפרעה, ל-6 מטופלים הייתה רמיסיה חלקית ו-6 אחרים היו ברמיסיה מלאה (כל המבחנים לא מובהקים). לא היה שינוי מהותי בפסיכופתולוגיה הכללית לאחר טיפול וללא הבדל מהותי בין שתי הקבוצות (זמן X טיפול, p>0.970, כוונה לטיפול: p<0.546).

תוצאות המחקר נותנות עדות ראשונית לעליונות טיפול היום על פני טיפול אשפוזי בדגימה קטנה של חולי בולימיה. ניתן לראות את היתרון של טיפול יום ביחס להתפתחות הסימפטומים הבולימיים לאחר השחרור, אך לא היה שינוי מהותי בהפרעה הנפשית הכללית יותר או בהתנהגויות המסלקות. ההשפעה הבולטת יותר בסימפטומים בולימיים נצפתה בדיווח העצמי של המטופלים (EDI-2) הממוקד בקוגניציות הבולימיות (הסקאלה "בולימיה") ובדירוג המומחים של תדירות הבולמוסים (SIAB - EX) המעריכים התנהגות אכילה. בהערכה של מצבי הרמיסיה לא ניתן למצוא את ההבדלים האלה, כנראה בעקבות החומרה של ההפרעה הראשונית במטופל (למשל, ירידה מ-10 בולמוסים ליום ל-2 בולמוסים לשבוע לא תוביל לשינוי בסטאטוס הרמיסיה).