פראדוקס השליטה - הבנה ועבודה עם אנורקסיה או בולמיה

נשים רבות מאמינות שרזון מסמל יופי, הצלחה ואושר. אבל, בעוד הן משקיעות את מירב מאמציהן בשליטה בגופן, האמת היא שהמיקוד במשקל רק מפחית מכוחן משום שהן לא משיגות בפועל שום שינוי אמיתי ומשמעותי. אנורקסיה או בולימיה הן צורת ביטוי מוקצנת של מציאות חיים המוכרת לנשים רבות העוסקות בדיאטה ובמשטר פעילות גופנית בניסיון לרזות.

 למרות השינוי התרבותי שחל בתפקידן המסורתי של הנשים, קיימת עדיין ציפייה חברתית מאישה להיות יפה. נשים חוות חוסר ביטחון בתפקידן החברתי הדורש מהם להיות נשות קריירה, מושכות סקסיות ומטופחות ואמהות טובות. על מנת להרגיש טוב עם עצמה אישה צריכה להיות " סופרוומן". אנורקסיה או בולימיה הן ביטוי לקשיים הפסיכולוגיים הנוצרים מהציפיות והמסרים החברתיים המבלבלים המועברים לנשים. בסביבה לא בטוחה ומשתנה, אישה עם דימוי עצמי נמוך מקווה להשיג הכרה חברתית באמצעות הרזון. השליטה בגוף ובמשקל הפכה לתחליף לשליטה של נשים במציאות חייהן.  

"נשים מדברות דרך גופן ". לנשים רבות הגוף משמש מרחב לביטוי אי שביעות רצון והיעדר אושר. הגוף הופך להיות זירת המאבק . במקום לנסות ולשנות את מציאות חייהן , נשים מנסות לשנות את גופן.

נשים רבות מאמינות שרזון מסמל יופי, הצלחה ואושר. אבל, בעוד הן משקיעות את מירב מאמציהן בשליטה בגופן, האמת היא שהמיקוד במשקל רק מפחית מכוחן משום שהן לא משיגות בפועל שום שינוי אמיתי ומשמעותי. אנורקסיה ובולימיה הן צורת ביטוי מוקצנת של מציאות חיים המוכרת לנשים רבות העוסקות בדיאטה ובמשטר פעילות גופנית בניסיון לרזות.

ביטוי לצרכים עמוקים

נשים אנורקטיות או בולימיות מבטאות באמצעות הסימפטומים שמשהו לא תקין וששינוי חייב להתבצע. למרות שנשים רבות חושבות שהן מצאו את הפתרון המושלם בצורת של אנורקסיה, עדיין הן מתכחשות לכך שהבעיות שלהן נותרו ללא פתרון. המחלה לא גורמת להן לאושר, אלא להיפך לדיכאון וייאוש.
בספרה: "כלוה הזהב" מתארת הילדה ברוך את המלכודת שבה נמצאות החולות המציגות מבחוץ חזות של שליטה מלאה אך בתוכן פנימה הן חוות חוסר שליטה. אישה הנמנעת מלהביע את דעותיה ומדכאת את צרכיה מוצאת לפתע בשליטה באוכל ובגוף דרך לבטא את עצמה. האנורקסיה הופכת להיות חלק מהעצמי, האוטונומיה לבחור, הגדרת האני ונותנת הכוון והמשמעות בחיים. באמצעות הגוף האנורקטית יכולה להתחיל לבטא חלק מהצרכים והרגשות שלה: העדר שמחה, קונפליקטים וחוסר שביעות רצון עצמית.

החברה מצפה מאישה לדאוג לאחרים. לעיתים קרובות נשים דואגות ומאכילות אחרים, בזמן שאת עצמן הן מזניחות. נשים רבות חשות רגשי אשמה בעיקר אם הצורך שלהן נמצא בקונפליקט עם מישהו אחר והן מעדיפות לדחות את צרכיהן האישיים ע"פ צרכים של אחרים. ואולם, זה גורם להן לחוש כעס כלפי האחרים שבשבילם הן "הקריבו" את צרכיהן .

האנורקטיות והבולימיות מקיפות עצמן מעין חומה המונעת מהן להרגיש , ולנהל חיים חברתיים . התגברות על הרעב או הכחשה שחשים רעב נותנת תחושה של שליטה. נוקשות וטקסים קבועים עוזרים לשמור על הגבולות ומגבירים את הרגשת השליטה. הדבר דומה למשטר עצמי פשיסטי של עבדות.

הפרדוקס המרכזי

סוגיית השליטה הינה סוגיה מרכזית הן בבולמיה והן באנורקסיה. נשים פתחו דפוס מעגלי של כניסה ויציאה מדיאטות שבמהלכן הן חשות לעיתים יותר בשליטה ולעיתים פחות.
אלו החיות בדיאטה תמידית בדר"כ חוות תקופה של דיאטה שבסופה מתחילה תקופה של זלילה (BING EATING) . החיים מתנהלים בצורה דיכוטומית (שחור או לבן) אני בדיאטה או לא בדיאטה. כאשר תקופת הדיאטה מתוארת כ"טובה" ותקופת הפסקת הדיאטה שבה מופיעות זלילות ואובדן שליטה מתוארת כ"רעה". הדפוס המעגלי מוביל להרעבה שמסתיימת בזלילה וחוזר חלילה.

נשים בולימיות לא רק זוללות במהלך הבולמוסים. הן גם מיטהרות (הקאות/משלשלים/ספורט קיצוני ועוד) בתקופות בהן הן מרגישות בחוסר שליטה. לרבות מהן הזלילה וההיטהרות, הבאה לאחר מכן, היא הדרך היחידה להרגיש בשליטה. בתהליך ההיטהרות הבולימית מתפרקת מהמתח הנפשי, כעס, שנאה עצמית ורגשות אשמה. ההיטהרות מסייעת להן גם להישאר רזות ולשדר לעולם בחוץ ש "הכול כרגיל" והן רזות ובשליטה.

עבור נשים רבות המשמעות של "להיות בשליטה" היא להיות נוקשה ולא גמישה.חריגה קטנה מהמשטר הדיאטטי שהן קבעו לעצמן יכולה להוביל להתקף זלילה. השליטה היא בבחינת הכול או לא כלום. נשים בעלות ביטחון עצמי תקין לא זקוקות למסגרת נוקשה של כללי עשה ואל תעשה באכילה או בחיים בכלל. הן גמישות, נוטלות סיכונים ומסוגלות לוותר על מה שלא ניתן להשגה. זה משום שיש להן תחושת שליטה מלאה על חייהן והן אינן נזקקות למסגרת חליפית שתשלוט בגופן בכדי לחוות שליטה.

שליטה היא שוות ערך לכוח. לחוש שליטה משמעו לחוש את הכוח שיש ליחיד בעולם , לחוש ביטחון ביכולת לנווט ולהשפיע על מהלך החיים.

הדינאמיקה של השליטה במסגרת הטיפול

המטופלות מביאות לטיפול את הגישה השלילית שלהן כלפי עצמן, את הרגשת אי המסוגלות והיעדר השליטה בחייהן.
פיתוח גישות חיוביות שיגבירו את הביטחון העצמי, המסוגלות ,השליטה וההערכה העצמית, לא באמצעות המראה, המשקל או האוכל, הן מטרות מרכזיות בטיפול.
במהלך הטיפול יפגשו המטופלות עם חלק מהרגשות הקשים ותחושת חוסר השליטה יכולה להתגבר. מטפלים צריכים להיות מודעים לכך ולווסת את קצב הטיפול באופן שיהיה מאתגר אך גם בטוח, בו זמנית. תאום ציפיות מוקדם בתחילת הטיפול מעודד את המטופלת לקחת חלק פעיל בתהליך הטיפול. הטיפול אינו יעיל אם המטופלת אינה נוטלת בו חלק פעיל ואינה משתפת פעולה.