ילדים תלויים במבוגרים ברכישת הרגלי אכילה תקינים. 

חוויה חיובית או שלילית בהקשר לאכילה משפיעה על מידת ההנאה, המגוון והיעילות של הרגלי האכילה שלנו.

נכתב ע"י: סילביה קר RD
מתוך אתר: www.nedic.ca , National Eating Disorder Information Center
תורגם ע"י: מיכל וינגרט מנהלת מרכז "עוף החול"

בתרבות שלנו כמו בתרבויות אחרות אוכל והאכלה מתקשרים עם אהבה וטיפוח. תהליך של טיפוח והאכלה המתבצע מתוך כבוד הדדי, הוא אחד האמצעים המיידיים ליצירת קשר חיובי , ובניית אמון. ואולם, לעיתים קרובות מה שמתחיל כסמל לאהבה וטיפוח מסתיים , אצל הורים רבים, כמאבק כוחות ליד שולחן האוכל.

תרחיש זה מועצם ע"י חשש ההורים שהילד אינו אוכל מספיק. ההורים חוששים שילדם סובל מתת תזונה ושהוא על סף רעב. כאן מתחיל תהליך שכיח בו ההורים מתחילים במסעות שכנוע, תחנונים, משחקים ועוד, במטרה לנסות ולשכנע את הילד לאכול. במקרים רבים ההורה המתוסכל מנסה להכריח את הילד לאכול.

בנסיבות אלו אחד משני דברים עלול לקרות: הילד מסרב לאכול את המזון המוגש לו ודוחה אותו. ההורה מרגיש מתוסכל ולא מרוצה. ההורה מרגיש שנכשל בכך שלא הצליח במשימה פשוטה כמו להאכיל את ילדו באהבה ובסביבה נעימה. תחושה קשה יותר, העלולה להתלוות לאירוע כזה, היא תחושת דחייה, בעיקר אם הילד מסכים לאכול את המזון ממישהו אחר.

ילדים אינם אוהבים לחוש שהורה או מי שמטפל בהם מתוסכל או מיואש מהם. ילד גם לא אוהב ללכת לישון כשהוא מפוחד מתריס כנגד מי שדואג לצרכיו, אך אינו קשוב אליו.

יחסי האכלה : 
תרחיש האכלה, כמו זה שתואר קודם לכן, הוא תרחיש של יחסי האכלה שהשתבשו. באופן כללי, יחסי האכלה נוצרים כאשר מי שמטפל ודואג לילד מכין ומגיש לו את האוכל. הילד מגיב לאוכל המוגש לו בקבלתו ואכילתו או בדחייתו. מערכת היחסים תלויה באופן בו מתפתחת תגובת ההורה/מטפל ועד כמה התנהגותו של הילד מקבלת חיזוק חיובי או שלילי. ככל שדפוס ההתנהגות והתגובה חוזר על עצמו , כך יתפתחו ויתקבעו יחסי ההאכלה לחיוב או לשלילה.

.

האכלה רגילה / בעיות אכילה
קיימות עדויות המצביעות על כך ש - 25-30% מהילדים מושפעים מבעיות אכילה/האכלה המובילות להפרעות בתחום הרגשי ובגדילה והתפתחות של הילד. בעיות שכיחות כוללות : צריכת מגוון מצומצם של מזונות, מיעוט או ריבוי אכילה , הקאות או הרגשת בחילה למראה מזונות מסוימים, קושי בהתקדמות לכלכלה מוצקה (ללא גורם רפואי) ובעיות התנהגות של הילד בזמן הארוחה.
הבעיות הנ"ל גורמות להורים תסכול רב וקשיי התמודדות. חלק מהתסכול נגרם מחוסר הידיעה מה עדיף, האם להגיב ולהתערב בניסיון להשפיע על הילד, או, להתעלם ולתת לילד להמשיך לאכול כדרכו וכרצונו.

על מנת לאפשר גדילה והתפתחות בריאה והתפתחות פסיכו סוציאלית תקינה קיימת חשיבות גדולה להבחין בין התנהגות אכילה/ האכלה תקינה ונורמאלית לבין התנהגות אכילה/האכלה לא תקינה.

חמישה עקרונות יסוד בהאכלת ילדים:

 1 : ילדים תלויים במבוגרים ברכישת הרגלי אכילה תקינים. ילדים יבחרו את הדרך הקלה לברוח מהתמודדות עם האוכל המוצע להם אם הם ניצבים בפני מאבקי שליטה מול ההורה או המטפל. חשוב להיות מודעים לרמות השונות של אפשרויות המשחק והשליטה באוכל כדי לדעת איך להתמודד במצבים כאלה ואיך, למרות זאת, לא לפגוע בגדילה וההתפתחות ובביטחון העצמי התקינים של הילד. זהו המפתח להצלחת הילד במשימת האכילה.
לדוגמה- השלב שבו התינוק מתחיל לאכול מזונות מוצקים הוא שלב ביחסי ההאכלה שבו מתפתחים דפוסי קבלה או דחייה של מזונות ומרקמי מזון חדשים. אם ההורה נאבק עם ילד שאוכל מגוון מזונות קטן בלבד, ללא קשר לגיל, זה עדיין לא מאוחר מידי להקנות לו הרגלי אכילה תקינים. ההזדמנות ללמידה משופרת של הרגלי אכילה צריכה להיות באווירה טבעית ותומכת.

 2 :  ילדים זקוקים לידיעה ולביטחון שיאכילו אותם. אורח החיים המקובל כיום בעולם המערבי בו הכול נעשה בחיפזון ו"על הדרך" מחדד את הצורך לאפשר לילד מסגרת קבועה , מתוכננת ויציבה של ארוחות וחטיפים. כשההאכלה אינה מסודרת ואינה תואמת את תחושות הרעב של הילד "הילד התעשייתי" יאכל בכל הזדמנות שתקרא בדרכו , כדי להימנע מתחושת רעב. מערך מסודר וקבוע של ארוחות וחטיפים מסדיר גם את המערכת הפיזיולוגית ותחושת הרעב מופיעה סביב זמני הארוחות הקבועים.

 3:  יציבות דפוסי האכילה.  גם ילד האוכל בצורה סדירה, גדל ומתפתח באופן תקין, ישנה מידי פעם את כמויות המזון שהוא אוכל. העצה הטובה ביותר במקרה הזה היא לא להיכנס ללחץ ולהתחיל להלעיט את הילד בויטמינים או תוספת מזון. באופן תקין ונורמאלי ילדים מווסתים את האכילה שלהם ע"פ צרכי הגדילה וההתפתחות של גופם. המשיכו בהרגלי ההאכלה הסדירים שלכם. המשיכו להציע להם ארוחות מאוזנות ומבחר חטיפים, כפי שהצעתם עד כה. ביטחו בכך שהמערכת הפיזיולוגית שלהם ומאגרי הרזרבה של גופם יאזנו את צריכת המזון שלהם בדרך להמשך גדילה תקינה.

 4 :  ילדים צריכים לחוש שהם שולטים באכילה שלהם. החשש מהלא מוכר הוא חשש טבעי לחלוטין. ילד לא יחשוש לנסות מזון חדש אם יהיה בטוח שאם לא ירצה בו לא ינסו לכפות אותו עליו. יש להימנע מללחוץ על ילד לנסות מזון חדש. לחץ כזה עלול לפגוש את החשש של הילד מהתנסות בדברים ומזונות חדשים ולגרום לו להתנגדות. יש להציע לילד מגוון מזונות על מנת להרחיב את ההתנסות שלו עם מגוון וגיוון, אולם יש לזכור שמדובר בו ולא בכם והוא יודע לבחור ולהחליט מה הוא אוהב והאם הוא רעב. זה מאפשר לילד לגדול בתחושת ביטחון שמכבדים את צרכיו הפיזיולוגים והנפשיים ומאפשרים לו לווסת אותם .

היכרות עם ילדים הסובלים מבעיות אכילה מעלה שמאבקי השליטה אינם מתמקדים רק
באוכל אלא גם בתחומי חיים אחרים ושהם התחילו בשלב מאד מוקדם בחיים סביב
שולחן האוכל.

 5 : ילדים יצליחו יותר באכילה שלהם ככל שמעורבות ההורה/ המטפל שלהם בתהליך האכילה תפחת. הגישה של ההורה/ מטפל והאופן בו הוא מציע לילד את המזון היא בעלת השפעה רבה על הבניית כישורי האכילה של הילד. ילדים,לרוב, יפסיקו לאכול אם הם ירגישו שמי שמאכיל אותם מתערב ומעיר להם יותר מידי בתהליך ההאכלה. תפקיד המאכיל הוא להיות נוכח בזמן הארוחה, לתת דוגמה אישית חיובית, להיות מודל לחיקוי, לספק אווירה רגועה ונעימה בזמן הארוחה, לתמוך ולעודד הרגלי אכילה טובים ולעודד ולבנות כישורי אכילה תקינים. אם המאכיל הוא נוקשה או מעורב יתר על המידה בתהליך האכילה המסר שהוא מעביר לילד הוא: "אני לא מאמין ביכולתך לבצע את תהליך האכילה בעצמך". אם אתה לא אוכל באופן מושלם אז אתה לא מספיק טוב". " הדאגה לתזונה התקינה שלך חשובה יותר מרגשותיך ".
מסרים כאלו בודאי שאינם תומכים בבניית ביטחונו העצמי של הילד.